חיה ונושמת את ישראל, מרגישה את החיילים, את הלוחמים והלוחמות נמצאת איתם בכל מקום, הולכת איתם, צועדת איתם, נושמת את ריח הזיעה והאבק יורה איתם, צוחקת איתם, מרגישה את הרגליים אשר סוחבות את המשקל, עיניי בין כוונות בזמן הירי, שומרת על האחים שלי שלוחמים לצידי, עירנית ומנקרת לפעמים, בדיוק איתם חשה את האויר, חשה את טללי השחר על קסדתי, שומעת את קצב הלב בזמן הריצה למדרון קדמי אני יושבת בבית ליד נר ונושאת תפילה שיחזרו הביתה בריאים ושלמים ושאזכה לראות אותם בסופר עם הילדים ליד הקופה קונים חטיף שוקולד וצוחקים בדרך הביתה עם סלי מזון לשבת היקרה. ככה זה להיות מתפללת בקהילת ישראל והעולם פשוט יושבת וחשה את המציאות שמעבר לעולם הזה