נהימת הלביאה

לוחמי ולוחמות ישראל יצאו לפרק את שכבת האטימות והלביאה נוהמת את נהימת האינטימיות. "שאגת הארי" ממוססת את האטום, וכנסת ישראל מתאחדת. אומץ ישראל מפגין את כוחו בחיל ובעוז בשדה הקרב, והשכינה בזמן הזה מקרבת את גוריה לליבה. ימים חשובים, ימים מאותגרים, אך ביחד כולם בעבודה מתמדת ממשיכים את המשימה לגאולה. נצנוץ זיו אורו מציץ בכל שעות היממה בכל מקום - באויר, בים וביבשה דרך אנשי ישראל. הזמן התחלף, המימד משתנה, העולם מתרחב, השקט מתפרס באיברים, הרוגע ניכר על פני ישראל, למרות הרעש המהדהד, ככה זה שמוחים את עמלק. עמלק מתפרק לרסיסים קטנים, ואנו נמשכים אחריו, כדי ללקט עוד ניצוץ, עוד יהלום, עוד חלקיק נפש שאבד - כולנו מחזירים לעצמנו את עצמנו. תקופת - מקבץ נדחי עמו ישראל - זאת התקופה שלנו כמה דקות לפני הגאולה - ככה זה, הוא רוצה שנהיה כולנו יחד על המטוס שטס לגאולה השלמה, אף אחד לא נשאר. כולל כולם. הלביאה - מכנסת בנהימתה את כולנו שכם לשכם, כתף לכתף- כולנו מתכנסים לראש אחד לגוף אחד - לאדם נצחי שחיי כל רגע מחדש - ובכל נשימה מתחדש כאילו לא היה עבר - רק עכשיו, רק הרגע, רק הנשימה הזאת. רק הנהימה הזאת.