שיר השירים

שיר השירים הוא אחד מחמשת המגילות שבכתובים בתנ"ך, והוא מיוחס לשלמה המלך. המגילה מורכבת משמונה פרקים של שירה לירית, המביעים אהבה עזה ותשוקה בין איש לאישה. בשונה מספרי התנ"ך האחרים, שיר השירים מתמקד ברגש ובחוויות אישיות ואינטימיות.

​

מבנה ותוכן

שיר השירים בנוי כדיאלוג פיוטי בין שני אוהבים: "הדוד" ו"הרעיה". השירה מתארת את מערכת היחסים ביניהם, הכוללת כיסופים, געגועים ותיאורים חושניים של יופי וטבע. בנוסף, ישנם קולות נוספים המופיעים בשיר, כמו בני העיר ושומרי החומות, אשר מוסיפים למורכבות העלילתית.

​

פירושים ומשמעות

הפרשנות המסורתית רואה בשיר השירים משל ליחסי האהבה בין עם ישראל לאלוהים. אהבת הדוד לרעיה מסמלת את אהבתו של אלוהים לעם ישראל, ואילו געגועי הרעיה לדודה משקפים את כיסופי העם לאלוהים. בקרב הקבלה, השיר נתפס כביטוי ליחסים המיסטיים בין כנסת ישראל לבין השכינה.

​

השפעה תרבותית

שיר השירים נחשב לאחד הטקסטים הפואטיים הגדולים בתנ"ך ובספרות העולם. השפעתו ניכרת בשירה, במוזיקה ובאמנות לאורך הדורות. שירי אהבה ושירי חתונה רבים שואבים השראה משיר השירים, ומילותיו שזורות בטקסים דתיים ובתרבות היהודית הכללית.

​