בית המקדש השני היה המקדש השני שנבנה בירושלים לאחר חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים. הוא שימש כמרכז הדתי והתרבותי של עם ישראל עד חורבו בידי הרומאים בשנת 70 לספירה. הבנייה של בית המקדש השני התחילה בשנת 538 לספירה, כאשר הותר לעם ישראל לחזור לירושלים ולבנות את בית המקדש.

​

היסטוריה ובנייתו

בית המקדש השני נבנה בימי זרובבל ונחמיה, והושלם על ידי הורדוס הגדול. הוא הוקדש בשנת 516 לספירה והיה פעיל עד חורבו בידי הרומאים. כמו בית המקדש הראשון, גם בית המקדש השני שימש כמרכז חיי העבודה והתפללות של העם היהודי.

​

מבנה וארכיטקטורה

בית המקדש השני היה מבנה מרהיב במיוחד, בנוי בסגנון חריפה והיה אחד ממרכזי העיר. המקדש עצמו היה מורכב משלושה חצרים: חצר החיצונית, חצר הפנימית וחצר העזרה. החצר החיצונית שימשה כמקום קבלת פנים ואיכות חינוך, והיכל הבית היה מרכז קרבנות התמיד ובו נמצאים שולחנות הקודש.

​

עבודה וקרבנות

עבודת המקדש הייתה מרכזית בחיי העם היהודי והקרבנות היו המרכז הגדול של עבודת המקדש. על מזבח הקרבנות היו נקרבים קרבנות תמידיים וגם קרבנות פרטיים, כמו קרבן פסח ועולות. החלל הייחודי ביותר במקדש היה הקדש הקדשים, שבו נמצא הארון הקדוש.

​

חורבן וגלות

בית המקדש השני חרב בשנת 70 לספירה על ידי הרומאים במהלך המרד הגדול. חורבן זה הוא אירוע מרכזי בהיסטוריה של העם היהודי וסימן קריטי בתולדות הארץ והעם. עם חורבן בית המקדש השני, נגמרה עידן המקדשים בירושלים והתחילה גלותו הארוכה של עם ישראל.