קהילת תפילה ישראל והעולם

*בוקר אור ליום שני, יט בניסן, 6.4.26*

ליל אמש קבלנו תזכורת כואבת לכך שאנחנו עדיין במצב מלחמה עם פגיעה ישירה של טיל כבד בבניין בחיפה שהביאה לתוצאה עגומה מאוד שבה נלכדו ארבעה אנשים תחת הריסות. שניים מהם אותרו וחולצו ללא רוח חיים עוד במהלך הלילה, וכרגע, ממשיכים ניסיונות הלא פשוטים, תחת בניין בהריסה לחילוץ שני הלכודים הנוספים.

המסר עבורנו רק מחזק את ההבנה כמה חשוב להמשיך ולהרבות בתפילות מהלב,

ליצור כיפת הגנה מעל שמי ישראל, אך עמוק מכך אפילו

חשוב להבין את גודל השעה

שבה אנו מצויים!!

ומה נדרש מאתנו לעשות

כדי להצליח להוביל את המציאות למקום הרצוי

אליו אנו מייחלים.

תקופת ספירת העומר היא תקופה של עבודת תיקון מידות

הנפש, שבה מידת הדין מתוחה מאוד על עם ישראל.

ספירת העומר מפעילה לחץ מצד הבריאה על כולנו,

בעל מנת לסייע לנו להשלים את תהליך התיקון הנדרש לכל אחד מאתנו כפרטים ולכולנו יחד כאומה, עד שנגלה ונפעל בזיכוך, בטוהר מידות, באהבת הזולת

בהתאם לאור שאנחנו.

אלו ימים שדורשים מכל אחד ואחת מאתנו לעשות חשבון נפש עמוק בכל ענייני החיים של האדם היהודי,

וממש להתכנס ולברר מה נדרש לשנות במעשינו הקשורים

בין אדם לחברו, ובין אדם למקום.

תקופת ספירת העומר לא רק שמידת הדין בה מתוחה,

זו תקופה שהוכרזו בה מנהגי אבלות בשל הסיבה שבתקופה הזו מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא הענק- ממגפה.

איך זה ש *24,000* תלמידי חכמים, ענקיים ממש, בדרגות שאנו בכלל לא מכירים,

מתו כולם במגפה??

ועל שום מה?!

על שום סיבה אחת פשוטה-

שלא נהגו כבוד זה בזה!!

אם נביט על המתרחש בכל מוסדות ההנהגה במדינה בימים אלו, נוכל לראות שאותו מצב של חוסר כבוד מוחלט בין הגורמים השונים- בין חברי הכנסת לבין עצמם, החלטות ממשלה שמרתיחות אזרחים, שופטי בג"ץ שלא מכבדים את החק! ופועלים כאלו שהם מעליו,

ראשי מוסדות הדת-

שבעת מלחמה קיומית במקום לנסות לגשר על הפערים, לעשות את תפקידם הרוחני לחבר בין כל קצוות העם-

יוצאים בססמאות מפלגות כמו נמות ולא נתגייס, ועוד...

נוכל לראות איך עניין חוסר הכבוד ההדדי עלה בתקופתנו אלפי מדרגות,

וכל גורם מתכנס בעצמו ובדרכו, ומנסה לכפות אותה על האחר,

והעם לצערנו מוסט על פי הנקודות הרגישות שנוגעות לכל אחד ואחד ולוחצות לנו על הכפתורים, וכך יוצא שבמקום להתלכד, אנשים ממש רבים זה עם זה... ועל מה?!

בדיוק במקום הזה נכנסת ספירת העומר, ומבקשת מעם ישראל, ו *מכל* מנהיגי המוסדות החשובים של המדינה הזאת,

תתבוננו, ותתעשטו על עצמכם!

תבינו שמה שהיה לפני 7.10 לא יכול לחזור על עצמו;

והמלחמה הזאת עם איראן,

שהיא מלחמת האור בחושך,

תימשך ותימשך ותימשך...

כמה זמן שיידרש...

עד שנשתנה כולנו,

ונתקן מעשינו,

עד שנבין כולם

בעומק ליבנו,

שאין לנו דרך אחרת מלבד ללמוד לחיות פה יחד באהבה, ולנהוג בכבוד הדדי אחד עם השני,

עד שנשכיל לכבד ולהתחשב באורחות חייהם של כולם,

לכבד את מורשת המדינה והעם,

לזכור את השורשים שלנו גם

ולא להתנער מהם,

ולהבין שעם ישראל מתקיים

כבר 3000 שנה בזכות התורה, אך גם נשכיל להבין שפנים רבות לה, ויש מקום לכולם כל עוד נוהגים בכבוד ולא בזלזול או פגיעה באחר.

בסופו של דבר המנהיגים שלנו הם לא הבעיה.

הם ההשתקפות של הלך הרוח בתוך העם, וכדי שההנהגה תשתנה, עלינו לשוב ולעשות חשבון נפש אמיתי- פנימי- כל אחד ואחת, איפה אנחנו לא מכבדים את אורח חייו של האחר, את נשמתו, את האור שהוא מביא לעולם,

איפה אנחנו מזלזלים בנשמה שעומדת מולנו, בשל מקצועה, בשל מצבה הכלכלי, בשל בחירת אורח החיים שלה כדתי או חילוני וכד'

וכעת, קבלנו 49 יום, עד לחג שבועות- זמן מתן תורה,

להתרכז חזק בתיקון פנימי,

להתחיל לקחת אחריות על מה שמתרחש פה במדינה,

ופחות להאשים מנהיג כזה או אחר, פחות להתעסק בבחוץ,

אלא, לדרוש מעצמנו קצת יותר.

בליל הסדר קבלנו אור חדש לגמרי שמעולם לא היה פה בבריאה, מאז ימי בראשית...,

אך כדי שהאור הזה

שירד תחילה כאור מקיף,

יוכל לחלחל לגוף ולנפש של כולנו, מבלי לייצר שבירת כלים,

וכדי שיתאפשר לגוף ולנפש לבנות בתוכם משכן ראוי לאורות הנשמה החדשים המבקשים להתגלות,

כולנו נצטרך לעבור מהפך פנימי עמוק ביותר וממש להפנות את כל משאבי הנפש, כולל היצר הרע לטובת התיקון הגדול וחיבור הרמוני עם מאור הנשמה.

מתנצלת על המסר הקצת ארוך וקשוח, אך הוא נכתב בשל עוצמת וגודל השעה.

וכעת, אחרי ההקדמה הארוכה, נוכל להגיע לתיקון של היום-

*הנצח שבחסד*-

ונבין איך הכל מתקשר בהכל.

כי הנצח שבחסד מלמד אותנו את נצחיות האהבה,

אהבת אמת השרשית הפנימית- הנצחית, שגורמת לנו להתמיד בחסד, באהבה ובנתינה שלנו למרות כל האתגרים והקשיים שהמציאות מעלה!!!

אהבה ונתינה שהיא מעבר לכל הכעסים, הפילוג, חילוקי הדיעות, המריבות... שהיא זו שמחברת אותנו זה לזה כבני משפחה, כחברים, וכמובן גם- כעם ואומה.

בסופו של יום, כולנו, אם נראה ישראלי בצרה בכל מקום בעולם,

נעשה הכל כדי לסייע לו

בלי לשאול אם הוא דתי/חילוני, מזרחי/אשכנזי, ימני/שמאלני...

ופה מתגלה עוצמתה ונצחיותה של מידת האהבה בתוכינו.

נצח שבחסד הוא המקום שבו האהבה שלנו מפסיקה להיות "רגעית" – והופכת לדרך חיים!!

אם תפארת מלמדת אותנו דיוק במידת החסד, אז נצח מלמד אותנו התמדה בחסד-

גם כשלא נוח, גם כשלא רואים תוצאה.

מה זה נצח שבחסד בפשטות?

זו היכולת להמשיך לתת, להעניק, להיות שם עבור האחר, גם כשאין פידבק...!

הנצח שבחסד מלמד אותנו לא להישבר מקושי או אכזבה,

ולהישאר בליבנו מחויבים לאהבה, for ever and ever...

זו אהבה שיש בה כוח, יציבות ונחישות, כי היא הופכת להיות אהבה שאינה תלויה בדבר.

אז איך עושים את התיקון בפועל?

בחרו פעולת חסד שתקחו על עצמכם לעשות באופן קבוע.

הודעה טובה למישהו

מחמאה יומית לאדם קרוב

עזרה קטנה בבית

נתינה קבועה של צדקה

כשהסוד הנדרש מכם הוא

רק עקביות והתמדה, ולא גודל הפעולה!!

קחו זאת כמשימה לשנה הקרובה, וזכרו להמשיך גם ברגעים בהם לא תקבלו כל תגובה.

והיופי הוא במקום הכי לא צפוי,

דווקא כשכבר תסגלו בתוככם את המידה, וכבר לא תצפו לדבר,

תגלו שהמתנה הגדולה היא היפוך כוחות הנפש שזכיתם בתוככם,

שם מתגלה לכם לפתע כח הנצח של הנשמה....

לא אמרו תודה?

לא העריכו?

לא השתנה כלום?

דווקא כאן בדיוק מתחיל התיקון שלנו, ההבנה שאנו פועלים כפי שאנו פועלים לא כדי לקבל מחיאות כפיים, והערכה, אלא, כי זה הרצון הפנימי של הנשמה!

ובכל מקרה המשיכו לפי צו מצפון הנשמה,

והשתדלו לא ליפול לדרמות פנימיות, מתוך ידיעה שממילא הכל זה שיעורים וניסיונות.

אז תנצחו אותם כמו גדולים!!

כלי לאימון:

אל תתנו לאחר רק לפי מצב הרוח שלכם.

בדקו האם אתם נותנים רק כשנוח לכם?

נסו לתת היום משהו טוב למישהו שאתם רוצים לתקן יחסים עמו, גם אם אין ממש חשק... לא בכוח מוגזם – אלא מתוך בחירה מודעת.

וזכרו תמיד שגם הנפילות הם זמניות, ותתעודדו מכך.

הנצח פועל דווקא כשהכל לא מושלם, ומלמד אותנו לחזור שוב אחרי שנפלנו, התעייפנו,

לא לוותר על האהבה שלנו לעצמנו, להרים את עצמנו ולגייס עצמנו, ולא לוותר על היקרים שלנו.

למעשה הנצח מלמד אותנו כיצד בונים "שריר של חסד".

ממש כמו בחדר כושר, כל פעם שאנו מתמידים, וממשיכים למרות הקושי, שריר החסד והאהבה בתוכינו רק מתחזק!!

לצורך בירור עמוק יותר אפשר

לשאול עצמנו

"מה גורם לי להפסיק בנתינה?"

עייפות? אגו? חוסר הערכה?

וכאן נכנסת עבודת הנצח בחסד האמיתית –

לא להישבר מהמקומות הללו, ולהמשיך להיות אהבה.

*תרגיל בדמיון מודרך:*

עצמו עיניים,

קחו כמה נשימות עמוקות,

ודמיינו את עצמכם כמזרקת מים זורמת של אהבה ללא תנאי...

מזרקה שמלאה במים- רגשות של אהבה ורצון לנתינה,

ומזרימה את מימיה שוב ושוב,

ואינה תלוי בגשם… אינה תלויה באנשים…אינה תלויה במקור חיצוני... היא נטענת מתוך הלב שלכם, ומטעינה את עצמה,

ככל שהיא מרחיבה את פעולת האהבה והחסד מתוכה.

זרימתה ממשיכה בשקט, בעקביות, לנצח...

אמרו בלבכם:

"החסד שלי יציב. האהבה שבי נצחית. אני ממשיכה להעניק אותה , ולהאיר איתה את עולמי ."

ככל שאתם תחושו ביותר שקט פנימי ויציבות, ללא תנודות בנתינה, ופחות השפעה מבחוץ, מהאחרים עליכם...

כך תדעו שאתם צועדים בכיוון הנכון להשגת מידת הנצח שבחסד האלוקית.

משפט מפתח ליום הזה

"אני ממשיך/כה להעניק לסובביי באהבה– גם כשלא רואה מיד תוצאה"

שיהיה לכולנו בהצלחה🩵🙌