וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו *בְּהַעֲלֹתְךָ* אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה" (בַּמִּדְבָּר ח, אַ-ג)
אֲנִי עוֹלָה וְעוֹלָה
מָה יֵשׁ שָׁם לְמַעְלָה?
רוּחַ,בִּינָה אַהֲבָה כֵּנָה.
מִסְתַּחְרֶרֶת הַמַּחֲשָׁבָה
כִּי הַגּוּף לְמַטָּה
וְהַנְּשָׁמָה רוֹצָה לְמַעְלָה.
אֵין בְּרֵרָה
שָׁבָה הִיא לְמַטָּה.
מְשֻׁתֶּפֶת הָעֲבוֹדָה
מַדְלִיקָה אֶת הַמְּנוֹרָה
וְאַתָּה מֵאִיר אֶת דַּרְכָּהּ
בְּכָל שָׁלָב אַתָּה מְלַוָּהּ
אַבָּא,
לִהְיוֹת כֵּנָה
הַדֶּרֶךְ לֹא תָּמִיד קַלָּה
הִתְנַהֲגוּת יְשָׁנָה מְצִיצָה
מַחְשָׁבָה עֲקֻמָּה מוֹפִיעָה
מִשְׁתַּדֶּלֶת לְנַעֵר אוֹתָהּ
נִזְכֶּרֶת שֶׁאֲנִי כְּבָר אַמִּיצָה
כִּי אִתְּךָ אֲנִי חֲזָקָה.
עוֹבֶרֶת לָהּ שָׁנָה
וּבוֹחֶרֶת שׁוּב לַעֲבֹד רַק אוֹתְךָ
בֵּטִי ק.
י״ב סִיוָן הַ׳תשפ״ו

